<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס פראג סימן תרל"ב</h1>
<h2>דף לג.</h2>
מה שכתבנו דלמחרת יום הפסקתה תתחיל לספור ז' נקיים, ה"מ כגון שכבר עברו ג' ימים שלא שמשה, דהכי פר"י דז' נקיים מסתמא [נקיים אפילו] משכבת זרע קאמר ובריש פרק יוצא דופן [מ"א ע"ב] מסקינן דפולטות שכבת זרע רואה הוי וסתרה, ואמר רבא התם משמשת אסורה לאכול בתרומה כל ג' ימים, א"א שלא תפלוט. והכי אמרינן בשבת פרק ר"ע [פ"ו] [אמר ר' חייא בר אבא] א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל [ור"ע], אבל חכמים אומרים שש עונות שלימות בעינן. הלכך נראה לר"י דכל אשה ששמשה ואח"כ ראתה, בין ראתה ג' ימים בין ראתה יום אחד או מצאה כתם, צריכה להמתין ג' ימים שלמים ואח"כ תתחיל לספור, דהיינו ביום החמישי לשימושה, כגון אם שמשה במוצאי שבת וראתה בו ביום, אינה מתחלת לספור עד יום חמישי בשבת, ובערב רביעי בשבת תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה, ותלבש חלוק לבן או תכבס הכתם, ותתחיל לספור מליל חמישי ואילך. ואמנם אם רוצה להתחיל ולספור ממחרת [הראיה], יכולה לספור בענין הזה, שתכניס מוך או בגד רך באותו מקום ותקנח יפה יפה להסיר השכבת זרע. ואם דואגת שלא תדע לקנח יפה, תרחוץ בחמין וגם תקנח עצמה, ולא חיישינן עוד שמא תפלוט אח"כ בלא הרגשה. וראיה [מפ"ח] דמסכת מקואות [מ"ד] האשה [ששמשה] וירדה וטבלה ואח"כ כבדה הבית כאלו לא טבלה, משמע דקודם טבילה יכולה לכבד הבית ולקנח, עיין פ"ק דשבת. וה"נ עבדינן בימי טוהר דיולדת.
<h2>דף סו.</h2>
אמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות [עליו] ז' נקיים [ס"ו ע"א]. הא דנקיט טפה כחרדל, פשיטא שמטמאה בטפת משהו כמו בראיה גדולה, דהא תנן בפרק יוצא דופן [מ' ע"א] ומטמאין בכל שהוא, אלא חידוש הוא, דסד"א כיון שלא ראתה רק טפה מסתמא לא ראתה גם מתמול גם משלשום, וליכא לספוקי בזבה גדולה ודיה בששה והוא, קמ"ל שתשב ז' נקיים. היכי דמי הלכה פסוקה, כי הא דאר"ז בנות ישראל כו' [ברכות ל"ו ע"א]. הלכך בזה"ז אפילו אינה רואה אלא טפת דם ולא יותר צריכה לספור ז' נקיים, שכל הנשים הרואות יש להן לספק שמא ראתה כבר שני ימים מלבד זה, ושמא היא עומדת בימי זיבה.
<h2>דף סח.</h2>
וביום שפוסקת מלראות תבדוק עצמה לערב, ותלבש חלוק לבן, שאם תראה עוד שיהא ניכר בחלוק, ובלילה תשים סדינים לבנים במטתה, או נקים רק מכתמים, ולמחרת הפסקתה תתחיל לספור הז' נקיים, כי יום שפוסקת בו אינו מן המנין, שהרי תנן [ל"א ע"ב] הכותים מטמאין משכב תחתון כעליון, ומפרש טעמא [ל"ג ע"א] דיום שפוסקת בו סופרתו למנין ז'. וכל אותן ז' נקיים צריכה לבדוק עצמה בכל יום פעמים, שחרית כשעומדת ממטתה, וערבית כשהולכת לבית הכנסת, קודם שיהא לילה. ומנהג כשר הוא כשאשה מפסקת בטהרה, לרחוץ וללבוש לבנים, אמנם אם אינה רוחצת אלא פניה של מטה דיה בכך. [רוקח]. ואם מצאתה שום כתם באותו מטלית שבודקת עצמה או בחלוקה או בסדינה, אפילו ביום השביעי, סותרת כל מה שספרה, וצריכה להתחיל ולספור מיום המחרת.
<h2>דף סח:</h2>
ואם שכחה ולא בדקה עצמה כל הימים, רק יום שפסקו בו לערב, ולמחרת שהוא יום ראשון של ספירה בדקה עצמה שחרית וערבית, [וביום שביעי בדקה ונמצאת טהורה], מותרת וטובלת בלילה וטהורה, דתנן פ' בתרא [ס"ח ע"ב] הזב והזבה שבדקו [עצמם] יום ראשון ומצאו טהור, וביום השביעי ומצאו טהור, ושאר הימים לא בדקו, ר"א אומר הרי אלו בחזקת טהרה, ר"ע אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד, ופ"ק דנדה [ז' ע"ב] פסק שמואל הלכה כר"א.
<h2>דף סט.</h2>
ואם בדקה עצמה יום ראשון ולא יום שביעי, אלא יום שמיני, או אם בדקה ביום שביעי ולא ביום ראשון לספירה, בהא פליגי פרק בתרא [ס"ט ע"א], רב שרי היכא דבדקה בתחלתה ולא בסופן או בסופה ולא בתחלתה, ורבי חנינא אסר, ואמר תחלתן וסופן בעינן. והואיל ולא אפסיק הלכתא לא כמר ולא כמר, עבדינן כרבי חנינא לחומרא. הלכך לעולם אפילו בדיעבד יצטרך שלא יהא יותר מה' ימים בין בדיקה לבדיקה, מלבד יום שפסקה בו שבדקה לערב כדי להפריש בטהרה. אבל אם בדקה לערב של יום שפוסקת בו כדי להפסיק בטהרה, ולמחר שהוא יום ראשון לא בדקה, וגם יום שביעי לא בדקה עד יום ח', בזה אפילו רב מודה דאינו מועיל כלום, דהא הכא לא תחלתן ולא סופן איכא. מספר התרומה ומספר המצות וספר יראים.
